נח ואח' נ' מרכז הרכב אינטרקאר בע"מ

פסק דין

1.תחילתה של תביעה זו בעסקת חליפין שעשו התובעים אצל הנתבעת. הנתבעת מנהלת מגרש למכירת מכוניות משומשות והתובעים פנו לשם על מנת לרכוש רכב.

2.ביום 5/3/09 נעשתה עיסקה לפיה רכשו התובעים רכב פרטי מסוג סובארו. התשלום עבור הרכב בוצע בחלקו בעיסקת "טרייד אין", לפיה מסרו התובעים רכב ישן מסוג הונדה סיוויק לנתבעת. לטענת התובעים הוערך שוויו של רכב ההונדה לפי מחיר 15,000 ₪, חרף העובדה שמחיר המחירון של רכב מסוגו עמד על סכום של 26,000 ₪. לאור השווי שהוסכם לרכב ההונדה נדרשו התובעים להשלים סכום של 54,000 ₪, כאשר את חלקו שילמו במזומן ואת חלקו באמצעות הלוואת מימון שלקחו מצד שלישי.

3.התובעים טוענים, כי לאחר השלמת העיסקה, וכאשר לקחו את הרכב לשטיפה שאותה היתה אמורה הנתבעת לממן, גילו ברכב לפתע מסמכים המעידים על כך שהרכב היה בבעלות משרד הפנים, וזאת בניגוד להצהרות והמצגים שהוצגו על ידי הנתבעת ונציגיה כאילו מדובר ברכב שהיה בבעלות פרטית. התובעים טוענים כי נתון זה משנה באופן משמעותי את שווי הרכב שאמור היה להיות נמוך יותר ב – 35% מהמחיר שסוכם ולפיכך פנו באופן מיידי לנתבעת.

4.לטענת התובעים הובטח להם כי יוכלו בכל עת להחליף את הרכב במגרש הנתבעת כאשר שוויו יחושב לפי מחיר המחירון ללא הורדה, והנתבעת אף מסרה בידיהם אישור כתוב ברוח זו וכי מאחר שלא היה רכב מתאים אחר במגרש הנתבעת איפשרה להם הנתבעת להמשיך ולעשות שימוש ברכב הסובארו עד למציאת רכב חלופי.

לטענת התובעים הם נסעו איפוא ברכב הסובארו, אך מאחר שלא נמצא רכב להחלפה, נאלצו לבטח את רכב הסובארו ולמגן אותו באמצעות קודן, והכל לפי דרישות חברת הביטוח.

5.בסופו של דבר הוחלט כי העיסקה תבוטל, התובעים יחזירו את רכב הסובארו לנתבעת ויקבלו בחזרה את רכב ההונדה, הכסף ששילמו יוחזר להם וכל צד יילך לדרכו. התובעים החזירו לכן את רכב הסובארו והנתבעת קיבלה אותו לידיה ואף מכרה אותו לצד שלישי.

הנתבעת גם ביטלה את הלוואת המימון והחזירה לתובעים את הכסף ששילמו במזומן.

6.טענות התובעים מתייחסות לכך שרכב ההונדה נמסר אמנם לידיהם, אך הנתבעת לא דאגה לרשום שוב את הזכויות בו על שמם. וכאשר התברר להם הדבר פנו שוב למגרש הנתבעת ודרשו העברה מיידית של הבעלות. לטענתם, דרשה הנתבעת כי ישלמו לה 200 ₪ למימון אגרות הרישום, ואולם, לא הסכימה להתחייב על המועד שבו תבצע את העברת הבעלות. לפיכך סרבו להותיר את הסכום בידי הנתבעת ונאלצו לרכוש רכב אחר משום שלא יכלו להמשיך לנסוע ברכב ההונדה כזה לא רשום על שמם וללא טסט שאותו לא יכלו לבצע ללא רשיון על שמם.

7.לפיכך, דורשים התובעים כי הרכב יישאר על שם הנתבעת ותמורתו (15,000 ₪, לטענתם) תשולם להם וכן יוחזרו להם הסכומים שנאלצו להוציא בגין העיסקה ובכלל זה בדיקת הרכב, התקנת הקודן וההפסד בגין ביטול פוליסת הביטוח.

8.הנתבעת מכחישה את כל טענות התובעים.

לטענתה, ידעו התובעים מראש כי מדובר ברכב שהיה בבעלות של משרד הפנים, ובהתאם לכך גם חושב מחירו של הרכב כאשר בוצעה הפחתה של 12% ממחיר המחירון של הרכב.

9.לטענת הנתבעת, התובעים ביקשו לבטל את העיסקה והיא הסכימה לעשות זאת ואף החזירה לתובעים את כספם. לטענת הנתבעת, העברת בעלות ברכב ההונדה, בחזרה לשמם של התובעים, לא נעשתה משום שאלה ביקשו להמנע מציון בעלות נוספת ברכב.

10.הנתבעת טענה כי כאשר ביקשו התובעים לבצע העברת בעלות, נאותה הנתבעת אך דרשה כי הם שיישאו בעלות העברת הבעלות ולפיכך דרשה תשלום של 200 ₪, אלא שהתובעים סרבו לשלם סכום זה.

11.שמעתי בדיון את הצדדים ואני מעדיפה את גירסת התובעים על פני גירסת הנתבעת.

12.גירסת התובעים נתמכת בעצם העובדה שהנתבעת הסכימה, כפי שהדבר עולה מהרישום שעשתה על גבי זכרון הדברים, בתחתיתו של אותו מסמך, ולפיו יוכלו התובעים להחליף את הרכב במגרש תמורת מחיר מחירון ללא הורדות.

13.אני מאמינה לעדות התובעים, לפיה ברשיון הרכב, כפי שהוצג להם, נרשמה בעלות על שם הנתבעת וכי לו היו יודעים שהרכב היה בבעלות המדינה, לא היו מתקשרים בעיסקה עם הנתבעת.

14.אני גם מאמינה לתובע, ולעדותו, לפיה זכרון הדברים שעל פיו רכש את הרכב מהנתבעת לא היה מלא בעת שהוא חתם עליו, וכי רק מאוחר יותר, הוספו בו הפרטים הנוגעים למחיר ולרכב ההונדה ששוויו נלקח בחשבון בעת עיסקת החליפין. אני גם מאמינה לעדות התובע לפיה המילים "מדינת ישראל" שבסעיף 14 לזכרון הדברים, הוספו בו רק לאחר שהתובע הגיע נסער למשרדי הנתבעת כאשר גילה את רשיון הרכב ובו הבעלות של משרד הפנים.

15.הנתבעת, שמדובר במסמך שנערך על ידה, לא דאגה להחתים את התובע ליד כל אחד ואחד מהשינויים שנעשו בכתב יד על גבי הטופס המודפס וגם לא טרחה להביא כעד מטעמה את יוסי שחתימתו מופיעה על המסמך מטעם הנתבעת.

16.יוצא, כי מול עדותו של התובע בעניין הזה, לא הציגה הנתבעת ראיה ממשית והעד שהתייצב מטעמה, מר ליאור עוז, לא נכח בעת חתימת המסמכים ולא יכול לכן להעיד אילו מהנתונים מולאו בהם לפני החתימה ואילו נתונים הוספו בטופס לאחר שנחתם.